תנאים מצטברים לקביעת מחלת מקצוע
מחלת מקצוע נגרמת בתהליך ממושך ותוך כדי חשיפת העובד לתנאי עבודה מזיקים. זהו ההבדל העיקרי בין מחלות מן הסוג הזה לבין תאונות עבודה. במילים אחרות, בעוד תאונת עבודה נגרמת מטבע הדברים בפתאומיות וכתוצאה ממקרה יחיד, מחלת מקצוע היא תוצאה של תהליך ארוך. יתרה על כך, לא כל מחלה הנגרמת כתוצאה מביצוע עבודה מסוימת מזכה בקבלת פיצוי. בישראל יש רשימה של 40 מחלות המזכות בפיצוי וביניהן ניתן למצוא את סרטן העור, ליקויי שמיעה, שחפת, הרעלות ועוד.
כל עובד זכאי לקבל פיצויים מביטוח לאומי בעקבות מחלת מקצוע המופיעה ברשימה. מבחינת התנאים המצטברים שיש להוכיח, מלבד קביעת המחלה בתקנות לפי סעיף 85 של החוק לביטוח לאומי נדרש העובד להוכיח כי המחלה נוצרה עקב עבודתו אצל המעביד או מטעמו. המשמעות היא שאדם עם ליקוי שמירה או סרטן העור לא בהכרח יקבל פיצוי עקב מחלת מקצוע. הוא צריך להתייעץ עם עורך דין ולהציג באופן ברור את הקשר בין העבודה שביצע לבין המחלה ממנה הוא סובל.
הרחבת הפרשנות על ידי בתי המשפט
עובדים שמחלתם קשורה לתנאי העסקתם אך היא אינה מופיעה ברשימת המחלות יכולים להיעזר בפרשנות המורחבת של בתי המשפט. ההרחבה נוצרה כדי לא לקפח עובדים מן הסוג הזה ובה יש שני מצבים נוספים המאפשרים הגשת תביעה: מיקרוטראומה או תאונה מגורמים שלא נראים לעין (אירוע מוחי, אירוע לבבי, סוכרת וכן הלאה).
הגשת תביעה בגין מחלת מקצוע חייבת להתבצע עד שנה מיום הפציעה או מיום התגלות המחלה. הסיבה לכך היא שלאחר שנה מבצע המוסד לביטוח לאומי קיזוז בגין איחור בהגשת התביעה. את התביעה כדאי להגיש בליווי עורך דין המתמחה בנושא ומחזיק בניסיון.